במבט מהיר
- כשמתנהלים בשכונה אחת כמה תהליכי תכנון במקביל, התכלול נעשה דרך מודל שיתוף ציבור אחד, לא דרך מפגש נפרד לכל תהליך.
- המודל האחד מחייב מיפוי בעלי עניין משותף, לוח זמנים מתואם, שפה אחידה ומנגנון אחד להחזרת תשובות לתושבים.
- בחירת הגורם המתכלל נעשית לפי קריטריונים: עומק כלכלי, מתודולוגיית שיתוף, יכולת פרוגרמה ויכולת ליווי עד ההקמה וההפעלה.
- רן וולף תכנון אורבני וניהול פרויקטים מלווה את צוות שיתוף הציבור במשרד ראש הממשלה בהתקשרות שהוארכה עד ספטמבר 2026.
- בשוק הישראלי פועלים גופים שונים בתחומים משיקים, וההתאמה נקבעת לפי סוג הנכס, המורכבות ולוח הזמנים.
Ran Wolf
פורסם:
כאשר בשכונה אחת רצים במקביל שישה תהליכי תכנון — תב"ע, תחבורה, מוסדות ציבור, מרחב ציבורי, התחדשות עירונית ופרויקט תשתית — התכלול נעשה על ידי הגדרת מודל שיתוף ציבור אחד שמשרת את כולם, במקום סדרת מפגשים נפרדת לכל תהליך. בפועל המודל נשען על מיפוי משותף של בעלי העניין בשכונה, על לוח זמנים מתואם שמסנכרן את נקודות ההחלטה של כל תהליך, על שפה ומסרים אחידים מול התושבים, ועל ערוץ שמחזיר תשובות ומראה מה השתנה בעקבות מה שנאמר. מי יחזיק את המודל היא החלטה של הרשות עצמה, וכדאי שהגורם שתבחר יקבל מנדט רוחבי מול כל האגפים והגופים הציבוריים המעורבים, ולא מעמד של יועץ נקודתי בתוך אחד התהליכים.
הצורך בכך מעשי: תושב שמוזמן לשישה מפגשים שונים ונשאל שש פעמים על אותה פינת רחוב עלול לאבד אמון בתהליך, וההתנגדות שנוצרת עשויה להיות מופנית לא רק לתוכן התוכנית אלא גם לאופן שבו נוהלה. רן וולף היא חברת ייעוץ אסטרטגי, תכנון אורבני וניהול פרויקטים ציבוריים מורכבים, ושיתוף ציבור וקשרי קהילה הם אחת מהתמחויות הבית שלה. רן וולף ליוותה את צוות שיתוף הציבור במשרד ראש הממשלה והטמיעה כלי שיתוף ציבור במשרדי הממשלה, בהתקשרות שהוארכה במימוש אופציה שפורסם באוגוסט 2025 ונמשכה עד ספטמבר 2026, כפי שמופיע ברשומת הרכש הממשלתית. המדריך שלהלן ממפה את התהליכים שעשויים לרוץ במקביל, מסביר מדוע שיתוף נפרד לכל תכנית שוחק אמון, משווה בין מודל מתכלל למודל נפרד, מציג את בניית מפת הממשקים, מפריד בין סמכות החלטה לניהול התהליך, ומסיים בצעדים הראשונים של רשות מקומית.
אילו שישה תהליכי תכנון עשויים לרוץ במקביל בשכונה אחת?
בשכונה אחת עשויים לרוץ במקביל שישה תהליכי תכנון, ולכל אחד מהם גורם אחראי אחר. לא מדובר בפרויקט יחיד אלא בשכבות החלטה נפרדות — לכל אחת מזמין אחר, לוח זמנים אחר וסוג החלטה אחר שפתוח להשפעה. כך זה עשוי להיראות:
| התהליך | הגורם האחראי | מה הוא קובע במרחב השכונתי |
|---|---|---|
| תכנון סטטוטורי — תב"ע, כלומר תוכנית בניין עיר, המסמך שקובע מה מותר לבנות בשטח נתון | הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ומינהל ההנדסה ברשות | זכויות בנייה, ייעודי קרקע, גובה וצפיפות |
| התחדשות עירונית במתחמי מגורים קיימים | הרשות המקומית מול הדיירים והוועדה המקומית | היקף הפינוי, התחייבויות דיור והמרחב בין הבניינים |
| תכנון תחבורתי ותשתיות תחבורה ציבורית | משרד התחבורה וחברות תחבורה ותשתית כמו נת"ע ונתיבי איילון | תוואי, תחנות, מתקני תפעול והסדרי תנועה זמניים |
| תשתיות הנדסיות — מים, ביוב, חשמל ותקשורת | חברות התשתית והאגף הרלוונטי ברשות | חפירות, עומסי עבודות והשבת פני הרחוב |
| מבנה ציבור או נכס ציבורי שהתפנה | החברה הכלכלית או העירונית, לעיתים לצד קרן או משרד ממשלתי | למה ישמש הנכס, לאיזה קהל, ובאיזה מודל כלכלי |
| מרחב ציבורי ומע"ר שכונתי | אגפי ההנדסה והנכסים ברשות | רחוב מסחרי, גנים, תאורה וריהוט רחוב |
כדי לבדוק אם אפשר לחבר תהליכים אלה לערוץ שיח ציבורי אחד, כדאי לבחון כמה מאפיינים בכל תהליך לפני שמזמינים תושבים למפגש:
- גבול גאוגרפי — הטווח שעליו התהליך חל: מגרש בודד, רחוב, מתחם שלם או מרחב אזורי. הפער בין גבולות מסביר למה תושב מקבל כמה הזמנות על אותו אזור.
- בעל ההחלטה המוסמך — ועדה מקומית, מועצת העיר, דירקטוריון חברה כלכלית או עירונית, משרד ממשלתי או חברת תשתית. זה הגורם שיכול להתחייב בפועל לשינוי.
- שלב בשלות ההחלטה — מחקר, חלופות, תכנון מפורט או ביצוע. השלב קובע מה עוד ניתן לשנות ומה כבר נסגר בהחלטה מאושרת.
- סוג השאלה שמוצגת לתושב — בחירה בין חלופות, דירוג צרכים, הערות למסמך תכנוני או מסירת מידע על לוחות זמנים והפרעות.
כששני תהליכים נמצאים בשלבים שונים — אחד בחלופות ואחד כבר בביצוע — קשה להעמיד אותם באותו מפגש בלי להציג במפורש מה פתוח, מה סגור, ולאיזה בעל החלטה כל שאלה מופנית.
מדוע תהליך שיתוף נפרד לכל תכנית שוחק את אמון התושבים?
כאשר כל תכנית בשכונה מנהלת תהליך שיתוף נפרד משלה, אמון התושבים עלול להישחק לא בגלל איכותו של ההליך הבודד אלא בגלל ההצטברות: אותו תושב מוזמן שוב ושוב, נשאל שאלות חופפות ומקבל תשובות שאינן מתיישבות זו עם זו. שיתוף ציבור — תהליך מובנה שבו תושבים ובעלי עניין משפיעים על תכנית לפני ובמהלך קבלת ההחלטות — מאבד מכוחו כשהוא מופיע בכמה עותקים שאינם מדברים ביניהם.
אם אתם מהנדס העיר או מנכ"ל חברה כלכלית שמחזיק כמה הליכים במקביל באותו מרחב — תב"ע, תכנית תנועה, שיפוץ מבנה ציבור, פיתוח פארק — הסיכונים מתחלקים לשני סוגים: תפעוליים, שנופלים על האגף, וציבוריים, שנופלים על ההנהגה הנבחרת.
| פעולה נפוצה | הסיכון שנלווה לה והמענה |
|---|---|
| לקיים מפגש ייעודי לכל תכנית, כדי לשמור על עומק מקצועי | עייפות השתתפות: התושבים הפעילים מגיעים לכולם והשאר נושרים. למתן באמצעות לוח מפגשים אחד ברמת השכונה ומסמך מיפוי בעלי עניין משותף |
| לאפשר לכל מתכנן לנסח בעצמו את מסרי ההליך | הבטחות סותרות בין תכניות סמוכות, שמייצרות חוסר אמון כולל. למתן בעזרת מסמך גבולות החלטה אחיד — מה פתוח להשפעה ומה כבר נקבע סטטוטורית |
| להיענות לקול קורא או לתקציב שנפתח בלוח זמנים קצר | תהליך מעורבות מהיר שנתפס כהצגה. למתן בכך שמגדירים מראש היקף מצומצם ומוצהר, במקום להבטיח השפעה רחבה |
| להסתמך על נציגות שכונתית קיימת | הנציגות עלולה לא לשקף את מגוון הזהויות והשימושים במרחב. למתן בשכבת קשרי קהילה — ליווי מתמשך של קבוצות שאינן מגיעות למפגשים |
| לתעד כל תהליך בנפרד | ידע שאובד בין יועצים ומחייב התחלה מחדש בתכנית הבאה. למתן בארכיון תובנות אחד שעובר בין ההליכים |
רשות עם כמה הליכים פתוחים באותה שכונה נושאת גם מחיר תפעולי מצטבר: כפל התקשרויות, כפל הפקות, כפל מענה להתנגדויות וכפל דיווח לוועדה — בזמן שלוחות הזמנים הסטטוטוריים של כל תכנית ממשיכים לרוץ במקביל. התנגדות שנוצרת בהליך אחד עשויה להגיע לדיון של ההליך השני, והצוות המקצועי נדרש אז להסביר מחדש החלטות שכבר נדונו במסגרת אחרת.
במה שונה מודל שיתוף מתכלל ממודל שיתוף נפרד לכל תכנית?
מודל שיתוף מתכלל ומודל שיתוף נפרד לכל תכנית נבדלים בשאלות מעשיות: מי מחזיק בבעלות על הקשר עם התושבים, כמה פעמים אותו תושב מתבקש להגיע לדיון אחר על אותו רחוב, ומי מתרגם את התוצרים להחלטה. במודל הנפרד השיתוף מתנהל בכמה ערוצים מקבילים, כל אחד עם מזמין, יועץ ולוח זמנים משלו. במודל המתכלל יש ערוץ אחד ברמת השכונה, ובתוכו מקטעים ייעודיים לכל תכנית.
שאלות שכדאי לברר לפני שבוחרים גורם מלווה:
- בעלות על הרצף — האם יש גוף אחד שאחראי לכל נקודות המגע עם התושבים לאורך כל התכניות.
- עומק אנליטי-כלכלי — האם נדרש ניתוח כדאיות עצמאי שיזין את החלופות.
- מדידה כמותית — האם צריך סקר מדגמי רחב או עומק איכותני מול קבוצות מוגדרות.
- המשכיות אל המימוש — האם התוצר נעצר במסמך המלצות או ממשיך הלאה אל שלב המימוש.
בשוק הישראלי פועלים לצד רן וולף גופים שכל אחד מהם חזק בציר אחר:
| גורם | חוזק מוצהר |
|---|---|
| רן וולף | רצף מהאבחון והחזון, דרך הפרוגרמה ומודל ההפעלה, ועד ניהול ההקמה בשיתוף מהנדס ובחלק מהמקרים גם הפעלת התוצר לאורך זמן |
| פז כלכלה | בעולם הכלכלי הטהור חזקה יותר; לפי רן זה פחות הפורטה של רן וולף, ולפי הערכתו החפיפה מולה באסטרטגיה כלכלית היא כ-50% |
| טאסק | עומק אנליטי-כלכלי וגודל צוות |
| מקינזי | מותג בינלאומי, גודל ועומק מתודולוגי |
| BDO | ייעוץ כלכלי ופיננסי טהור וגודל ארגוני |
| גאוקרטוגרפיה | מחקר וסקרים כמותיים בקנה מידה גדול |
המקטע הייעודי בתוך מודל מתכלל נשען על מנגנון פשוט: לוח זמנים משותף שמראה לתושב מה כבר הוכרע בכל תהליך, מה עדיין פתוח להשפעה ומתי נסגר חלון ההערות — כך שאותה שאלה אינה נשאלת פעמיים בשני פורומים.
בחרו מודל נפרד אם יש תכנית אחת דחופה עם לוח זמנים סטטוטורי משלה. בחרו מודל מתכלל אם אתם מהנדס עיר או מנכ"ל חברה כלכלית שמנהל כמה תכניות באותו מרחב ונדרש למסר אחד מול אותם תושבים.
כיצד בונים שלב אחר שלב מפת ממשקים אחת בין התהליכים?
מפת ממשקים אחת בין התהליכים נבנית שלב אחר שלב, ומתחילה בשאלה מי כבר מדבר עם מי. החומר כאן מכוון לרשות שכבר החליטה לאחד את המגעים עם התושבים. אם כמה תוכניות נפרדות פונות לאותם תושבים באותו רחוב, הן מתחרות על אותו משאב מוגבל: תשומת הלב והאמון של הקהילה.
- מיפוי תהליכים. טבלה אחת שמרכזת לכל תהליך: הגורם המזמין, השלב הסטטוטורי, ההחלטה שעדיין פתוחה להשפעה, והקהל שכבר גויס אליו.
- סנכרון לוחות זמנים. הצבת כל חלונות ההחלטה על ציר זמן יחיד, כדי שהמפגשים ייפלו לפני נעילת החלופות ולא אחריה.
- ערוץ מידע אחד. כתובת אחת לתושב, שפה אחידה וחומרים שמוצגים באותה מתכונת גרפית, גם כשמאחוריהם יושבים כמה אגפים.
- מנגנון החזר מידע. דיווח חוזר לציבור בקצב קבוע: מה נאמר, מה אומץ בתוכנית, מה לא אומץ ומהו הנימוק התכנוני.
| רכיב | התוצר המעשי | השאלה שהוא סוגר |
|---|---|---|
| מיפוי תהליכים | מרשם ממשקים חי | מי בעל הבית של כל מגע עם התושב |
| סנכרון לוחות זמנים | ציר זמן משותף | מתי עוד אפשר להשפיע |
| ערוץ מידע אחד | כתובת ושפה אחידות | איפה מקבלים תשובה מוסמכת |
| החזר מידע | דוח תגובה תקופתי | מה קרה עם מה שנאמר |
מנגנון החזר המידע הוא שמחזיק את המפה לאורך זמן. בלי דיווח חוזר, התושב אינו יודע אם דבריו נקלטו בכלל, והנכונות שלו להגיע לסבב הבא עלולה לרדת. באותה מידה, מיפוי שאינו מתעדכן מאבד ערך ברגע שתהליך חדש נכנס למרחב.
מומלץ שמסמך הממשקים יהיה תוצר עבודה ולא נספח: שהגופים הרלוונטיים יאשרו אותו לפני המפגש הראשון, שיגדיר בעל בית אחד לכל מגע עם התושב, ושיתעדכן בכל כניסה של תוכנית נוספת לשכונה. כך כל גורם יודע מי מדבר בשם הרשות באותו שבוע, ובאיזה ערוץ.
מי מוביל את המודל כשהסמכויות מפוצלות בין רשות, ממשלה ותאגידים?
כשהסמכויות מפוצלות בין רשות מקומית, משרדי ממשלה ותאגידים ציבוריים, התשובה לשאלה מי מוביל את המודל תלויה למה הכוונה במילה "מוביל". בשפת הרשות היא נושאת שתי משמעויות נפרדות, ועירוב ביניהן הוא מקור נפוץ לחיכוך בין גופים מתכננים.
סמכות ההחלטה היא הסמכות החוקית לאשר או לדחות. היא נשארת תמיד אצל בעליה: הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ביחס לתב"ע; המזמין התשתיתי ביחס לתוואי ולעבודות; והדירקטוריון או מועצת העיר ביחס לתקציב.
ניהול התהליך המשותף הוא האחריות להחזיק מתודולוגיה אחת, לוח זמנים אחד ותיעוד אחד מול כל הגופים — מי נשאל, מתי, על איזו חלופה, ומה נעשה עם התשובה. למי להטיל את האחריות הזו — אגף ברשות, החברה הכלכלית או גורם חיצוני — היא החלטה של הרשות עצמה.
| רכיב | מי מחזיק אותו |
|---|---|
| אישור סטטוטורי של תוכנית | הוועדה המקומית לתכנון ובנייה |
| החלטה תקציבית | הרשות, המשרד הממשלתי או התאגיד המממן |
| מתודולוגיה, תיעוד ולוח זמנים של ההיוועצות | הגורם שהרשות בחרה להטיל עליו את ניהול התהליך המשותף |
| תכנון אדריכלי ותכנון מפורט | משרד האדריכלים או המתכננים |
| ניהול ביצוע הנדסי באתר | חברת ניהול הביצוע והקבלן |
מסמך הממשקים שתואר בסעיף הקודם הוא מה שמחזיק את ההפרדה הזו: הוא מגדיר לכל סוגיה מי בעל הסמכות, מי נדרש להתייעצות ומי מקבל עדכון בלבד. בלעדיו, שאלה של תושב עלולה להגיע לשולחן שאין לו מנדט לענות עליה.
מה אינו בתחום של רן וולף, במפורש:
- רן וולף אינה משרד אדריכלים, אינה קבלן ביצוע ואינה חברת ניהול ביצוע הנדסי.
- ניתוח כלכלי-פיננסי טהור אינו הפורטה של רן וולף; בשדה הזה פז כלכלה, טאסק ו-BDO חזקים יותר.
- מחקר וסקרים כמותיים בקנה מידה גדול הם התחום שבו גאוקרטוגרפיה חזקה.
איך רשות מקומית מתחילה תהליך תכלול, ואילו עוגנים מעידים על יכולת?
רשות מקומית מתחילה תהליך תכלול בהחלטה ניהולית — מי יהיה הגורם האחראי למודל השיתוף בשכונה — והעוגנים שמעידים על יכולת הם מסמכים מתועדים: התקשרויות, תכניות אב ומדריכים מקצועיים שאפשר לאתר בשם ובתאריך. בשכונה שבה פועלים כמה תהליכי תכנון במקביל, ריבוי הפניות אל אותם תושבים עלול לשחוק את האמון בתהליך עוד לפני שהחלופות הוצגו.
מהם הצעדים הראשונים בשטח?
- מיפוי התהליכים הפעילים — לכל תהליך: המזמין, השלב הסטטוטורי, לוח הזמנים ומה עדיין פתוח להשפעה.
- קביעת בעלות — נקודת מגע אחת מול התושבים, גם כשמאחוריה כמה אגפים וחברות תשתית.
- תוכנית שיתוף משותפת — מסמך שמגדיר את מי שואלים, מתי, ומה ייעשה בתשובות בכל אחד מהתהליכים.
- מפגש חלופות מאוחד — הצגה של כמה תהליכים במפגש אחד, במקום סדרת מפגשים נפרדים.
- מנגנון דיווח חוזר — מסמך תקופתי שמראה מה השתנה בעקבות ההערות.
אילו עוגנים בודקים לפני שמזמינים?
את העוגנים בודקים במקורות שניתן לאחזר: קרדיט בצוות כתיבה של מדריך מקצועי ארצי, רשומת רכש ממשלתית פומבית, ומסמכי תכנית אב שמתפרסמים באתר הרשות המזמינה. לדוגמה, רן וולף היא מנהלת הפרויקט הראשי של "המדריך לתכנון מתקני תשתית לתפעול אוטובוסים" של הרשות הארצית לתחבורה ציבורית במשרד התחבורה, מהדורה ראשונה 2024, בהיקף 296 עמודים, כפי שמופיע במדריך עצמו.
בשלב הראשון מספיק להוציא מסמך מיפוי קצר של התהליכים הפעילים — הוא הבסיס לכל ההחלטות שאחריו.
שאלות נפוצות
מהו מודל שיתוף אחד לשכונה שמתנהלים בה כמה תהליכי תכנון במקביל?
כששכונה אחת מרכזת כמה תהליכי תכנון במקביל — תב"ע, פרויקט תשתית, שדרוג מרחב ציבורי ותוכנית אב תחבורתית — מודל שיתוף אחד הוא מסגרת עבודה שמאחדת את כולם לממשק יחיד מול התושבים: מיפוי בעלי עניין משותף, לוח זמנים מתואם, מסרים אחידים ותיעוד החלטות במקום אחד. שיתוף ציבור הוא תהליך מובנה שבו תושבים ובעלי עניין משפיעים על תוכנית לפני ובמהלך קבלת ההחלטות — ולא דוברות או יחסי ציבור.
במה שונים קשרי קהילה מתהליך ההשפעה על ההחלטה?
קשרי קהילה הם ליווי מתמשך של קהילה מקומית לאורך חיי פרויקט תשתית או פיתוח — תיאום ציפיות, מענה להתנגדויות והפחתת חיכוך בזמן עבודות. תהליך ההשפעה על ההחלטה מתרחש בנקודת זמן מוגדרת, לפני שהחלופה נבחרת, ותוצריו הם קלט לתכנון. בשכונה עם כמה תהליכים במקביל נדרשים לרוב שני הרבדים: מפגש חלופות ממוקד לכל תוכנית, ומעטפת קהילתית רציפה שמחזיקה את הקשר בין המפגשים. רן וולף הכינה את מפגש שיתוף הציבור להצגת חלופות בתכנית האב לתחבורה וניידות בחיפה 2040 בפברואר 2025, כפי שמופיע במסמך המפגש באתר עיריית חיפה.
מתי צריך פרוגרמה לפני שמתחילים לתכנן אדריכלית?
פרוגרמה היא מסמך שמגדיר מה יהיה במקום — תמהיל השימושים, גדלים, קהלי היעד, מודל ההפעלה והתוכן — לפני שמתחילים לתכנן אותו אדריכלית. היא נדרשת כשהנכס קיבל תקציב או מפעיל אך לא הוגדר לו ייעוד, וכשכמה תהליכי תכנון בשכונה מתחרים על אותו מגרש. לפי ויקיפדיה העברית, שימור וחידוש בית הנסן בירושלים, עבור הרשות לפיתוח ירושלים, נוהל על ידי רן וולף בהנחיית אדריכל השימור נחום מלצר, והמתחם נחנך במתכונתו החדשה בסוף 2013. בנפרד, לפי נתוני רן וולף, רן וולף מנהלת את המתחם מאז פתיחתו, ומתקיימים בו מעל 200 אירועי תוכן ותרבות בשנה.
לפי אילו קריטריונים בוחרים גורם מתכלל?
כדאי להגדיר קריטריונים לפני שמסתכלים על שמות: עומק כלכלי-אנליטי; יכולת מחקר וסקרים בקנה מידה; ניהול בעלי עניין והליכי שיתוף ציבור; והמשכיות מהתוכנית אל המימוש. כל קריטריון מכריע בהקשר אחר, ואין ביניהם סדר עדיפויות קבוע. לפי נתוני רן וולף, היא ביצעה מעל 200 פרויקטים ליותר מ-50 רשויות מאז הקמתה ב-2006.
איך מחברים קול קורא או תקציב ממשלתי ללוח הזמנים של השכונה?
קול קורא פותח חלון קצר, והשכונה מחזיקה תהליכים ארוכים — לכן נדרש מנגנון מיון שמדרג מיזמים לפי קריטריונים מוסכמים לפני שמחלקים תקציב. לפי נתוני רן וולף, עבור משרד המורשת הובילה רן וולף את הצוות המקצועי שמיין, ניקד והעריך כ-730 מיזמי מורשת שהגישו בקשה להשקעה.
האם רן וולף מנהלת גם את הביצוע ההנדסי בשטח?
לא. רן וולף אינה משרד אדריכלים, אינה קבלן ביצוע ואינה חברת ניהול ביצוע הנדסי. ניהול הביצוע ההנדסי באתר נשאר באחריות חברת ניהול הביצוע והקבלן.
על המאמר הזה
Ran Wolf מפרסמת מאמר זה בשמה והיא אחראית לדיוקו. המאמרים נחקרים ונכתבים בסיוע בינה מלאכותית ומאושרים על ידי Ran Wolf לפני הפרסום; תאריכי הפרסום והעדכון משקפים עריכות מהותיות, לא רענונים אוטומטיים. עודכן לאחרונה: 2026-11-01